שביל ישראל – Shvily

ידידי השביליסטים שלום,

סרטון ראשון עם הרבה תמונות ולצערי מעט סרטונים.
בפעם הבאה יהיה חי יותר, אבל התמונות-משהו משהו!!!

להנאתכם

יציאה לשביל הגולן - לג ראשון

אתה לא מתר לעצמך איזה פרץ של יצירתיות הסוף הזה שפך עליי זוכר שדברנו על המנון לשביל? תרשה לי להגיש מועמדות  (הלחן לפי חמש שנים על מיכאל)

מאבי
=

חמש שנים עברו בשביל…
התחלנו בודדים.
עם הנופים והגבעות,
אספנו ידידים.

על ההרים טיפסנו,
גם כבשנו תשבילים.
עם מקלות ותרמילים,
המשכנו להדרים.

חמש שנים,
פתאום עכשיו אנחנו כבר עומדים,
אל מול הים, בצל הרים.
עם כל האוהבים.

ומה עכשיו, ודאי תשאל.
אז אנו לא נחים.
עוד יש לראות ולהכיר…
לא תמו הדרכים

פתאום הגענו לסוף, וזהו.. הסתיים השביל.

אנחנו בתוך זה כבר 5 שנים, אבל מישום מה זה בכל זאת הגיע בלי מספיק הכנה. פשוט הגענו לכביש, ונגמר.
בעצם אין שם אפילו שלט של השביל, גם לא את הסימן לבן-כחול-כתום שמלווה אותנו כל הדרך, כניראה בגלל שינויי התוואי בחלק האחרון. אבל בכל זאת סיימנו, ובהתחלה לא ברור אם אנחנו שמחים או עצובים.

לאורך כל היום האחרון, ובמיוחד ככל שהתקרבנו לסוף ההתרגשות הלכה והתגברה, הבנו 'שמשהו' מיוחד מאד עומד לקרות, קורה.  כל החוויות – הקילומטרים; העליות; הירידות; היבלות; הלילות; ההשקמות; הנסיעות; השיחות; השירים; הבישולים, הנחירות; המפות; האבק; הקפה; השירים; השתיקות; העייפות; התמונות – מגיעות לסוף הדרך.
ואז הגענו, ולא בדיוק ידענו מה אנחנו אמורים לעשות עם עצמינו, אז התיישבנו על אבן כמו תמיד, ואכלנו ארטיק. זה קל ומוכר.

ואז התחילו להגיע המשפחות לנקודת הסיום.

נעמה ואבי הביאו את חולצות סיום השביל, ודני פרש את סרט הסיום.
כל אחד ממסיימי השביל התכבד בגזירת הסרט, אנחנו גאים ושמחים, וכמעט הכל ערוך ומוכן למסיבת הסיום היום בערב.

יוצאים ללג האחרון ביום שישי של תחילת מאי. סיטואציה מזמינה ומושלמת  לסיום המסע שלנו בשביל ישראל.
ההתרגשות מבעבעת כבר חודש, אבל הבוקר זו ללא ספק עליית מדרגה , ואם כל זה לבד לא מספיק, אז לג הסיום מזמן לנו את אחד הקטעים היפים בשביל ישראל ואולי בארץ כולה.

תחילת מסלול ליד מחסום צהל בכביש 12, ממש מעל עין נטפים.
די מהר מגיעים לתצפית המדהימה על קניון נחל גשרון.
סולמות ברזל מורידים אותנו אל ערוץ נחל גשרון, קירות הנחל מדהימים ביצירתיות שלהם ובצבעים. על הגבעה משמאלנו דגל מצריים, ובראש המעלה לשמאלנו נקודת תצפית ישראלית, הפעם עם חבר'ה סדירים.

עוזבים את נחל גשרון לטובת תחילת הטיפוס במעלה גשרון. עלייה לא פראיירית בכלל, אבל היי- זה הלג האחרון, אחד החבר'ה אומר שזו אולי העלייה האחרונה שלנו בשביל ואנחנו כבר מקבלים את העלייה המייזעת הזו מעורבבת עם געגועים..

עוברים את מעלה בולבוסים ומגיעים לאחת התצפיות המדהימות- תצפית הר צפחות. פתאום רואים מתחתנו את ים סוף, עוד מעט אילת.

ההתרגשות אצל כולם מתקרבת לשיא- אחרי כמעט 5 שנים; אלף ק"מ (כולל טעויות..) ועשרות לגים, הנה פתאום בלי מספיק הכנה מראש אנחנו בעלייה אחרונה, ירידה אחרונה, סימון שביל ישראל אחרון.

החלק האחרון היורד לכביש אילת שונה, כניראה בגלל המצב הבטחוני בכביש 12, במקום לרדת דרומה, ולפגוש את הכביש בין מלון הנסיכה למעבר גבול טבה, השביל חותך מזרחה, ונוחת, איך לא, ליד בית ספר שדה אילת.

תחילת הלג בקניון שחורת, אחד המקומות היפים בהרי אילת, ואנחנו בלג הלפני אחרון לסיום המסע שלנו בשביל ישראל. הקניון יחסית צר וגבוה, וצוקי הגרניט שלו צבועים בשחור ואדום חזק.
ממשיכים ב- "שביל ההעתק הגדול" העולה בין סלעי הגרניט השחורים ובין סלעי הגיר של הר שחורת, ומגיע למצפה הר שחורת המשקיף אל הערבה ואל הקניון שעברנו.

את הפסקת הקפה עשינו הפעם בעלייה בנחל נטפים, נחל יפיפה העובר בין המצוקים, עד שנעשה קניוני, ומגיע לעין נטפים לקראת העלייה חזרה לכביש.

העליה מעין נטפים והיציאה מנחל נטפים דרך סדק בסלע, שלא נראה שאנחנו והתרמילים יכולים בכלל לעבור, למעלה מחכה לנו כביש 12 ומחסום צהל.

סיימנו את הלג הלפני אחרון, מחר בבוקר יוצאים ללג האחרון וסיום שביל ישראל.